כמו בכל הפילומגרפיה של אנדרסון, גם בסרטו השלישי הוא עסוק במאבק הפנים משפחתי בין אב לילדיו. כאן מדובר על רויאל טננבאום שאחרי עשרים שנה שבהן התרחק מאשתו וילדיו – שלושתם גאונים מעט אקסצנטריים – מחליט לחזור הביתה כאשר מתברר לו שגרושתו עומדת להנשא בשנית. סביב ציר עלילה זה יצר אנדרסון אגדה מודרנית מתוקה מרירה, שכרגיל אצלו נהנית מתחושת שלמות מופרזת: דיאלוגים שנונים, ויזואליה מלוטשת וגיבורים במצב נפשי פריך ביותר. התוצאה היא דרמה מחוייכת ומהנה מאד מאד שתמיד שווה לתת בה מבט נוסף.
